פסק-דין בתיק ה"פ 17462-06-12

בפני תביעה להצהרה על שכר הטרחה אשר מגיע למבקשת בגין שירותים משפטיים שהעניקה למשיבות בקשר עם עיזבון אביהן המנוח. פסק הדין ניתן בהתאם להסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים להכרעה על דרך הפשרה, כאשר נימוקי פסק הדין יובאו בתמציתיות בלבד.

1.              המבקשת הינה משרד עורכי דין. המשיבות הינן אחיות. אביהן של המשיבות, ברוך חיון ז"ל (להלן: "המנוח"), נפטר ביום 28.2.05.

2.              בתחילת אוגוסט 2006, או בסמוך לכך, יצרו המשיבות קשר עם המבקשת ובקשו לשכור את שירותיה בכדי לאתר רכוש שהיה למנוח ולפעול כדי שיועבר למשיבות כיורשות של המנוח. ביום 9.8.06 נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה (להלן: "הסכם השכ"ט") שלפיו התחייבה המבקשת לטפל בעניינים אלו עבור המשיבות. כנגד זאת, התחייבו המשיבות לשלם לתובעת שכר טרחה המורכב מתשלום מיידי של 15,000 ש"ח (תשלום שישולם בפריסת תשלומים) ובנוסף לו גם שכר טרחה שיחושב באחוזים מזכויות שיקבלו המשיבות בגין חלקן בעיזבון: 14% מזכויות בנדל"ן ו- 22% מזכויות בכספים ובצירוף מע"מ.

3.              בעקבות שכירת שירותיה כאמור, החלה המבקשת לפעול באמצעות עורכי דין ממשרדה כדי לאתר את רכוש המנוח ולברר את זכויות המשיבות. במסגרת פעילות זו, הגישה המבקשת ביום 7.12.06 לבית הדין הרבני בקשה למינוי עורכי הדין ממשרדה כמנהלי עיזבון המנוח וביום 25.3.07 נעתר בית הדין הרבני לבקשה.

4.              ביום 8.1.08 פנו המשיבות למבקשת בכתב ובקשו להפסיק את ההתקשרות עימה. בהמשך, ביום 3.2.08, פנו המשיבות גם לבית הדין הרבני בבקשה לבטל את מינוי המבקשת כמנהלת עיזבון המנוח. המבקשת הגישה לבית הדין הרבני תגובה בכתב ובה דרישה לשומת שכר טרחתה. בית הדין הרבני קיים דיון בנוכחות הצדדים. בהחלטה מיום 3.5.10 מפרט בית הדין הרבני את השתלשלות האירועים וממליץ לצדדים להסכים כי שכר המבקשת יועמד על 5,000$ ובהחלטה מיום 3.7.11 הורה כך בית הדין הרבני. מטיעוני הצדדים מסתבר שעל החלטה זו הוגש ערעור אשר לעת פסק דין זה טרם הוכרע.

5.              במקביל לבירור הטענות באשר לשכר המבקשת כמנהלת עיזבון, פנתה המבקשת למשיבות בדרישה לתשלום שכרה לפי הסכם השכ"ט. המשיבות דחו בקשה זו וכך הוגשה המרצת פתיחה זו.

6.              לטענת המבקשת בהמרצת הפתיחה, במשך כשנתיים עמלה במקצועיות ובמסירות לטובת המשיבות, פעלה רבות, עשתה את רוב העבודה שלשמה נשכרו שירותיה ואין כל הצדקה שלא ישולם לה מלוא שכר הטרחה שלפי הסכם השכ"ט.

לטענת המשיבות בתגובתן, המבקשת בכלל מושתקת מלתבוע שכר טרחה נוסף על זה שנפסק לזכותה בהחלטת בית הדין הרבני. עוד טוענות המשיבות כי המבקשת נצלה את תמימותן כדי להחתימם על הסכם ובו התחייבות לשכר טרחה מופרז, כי שירותי המבקשת ניתנו ברשלנות ותוך מתן יחס לא הולם למשיבות, כי חלקו של המנוח בעסק חולק בין יורשיו רק לאחר הפסקת ייצוג המבקשת וחלק מהעיזבון טרם חולק עד היום. במצב זה, טוענות המשיבות, אין למבקשת זכות לשכר טרחה נוסף ואף יש מקום לחייבה בהשבת שכר הטרחה שכבר שולם לה.

7.              בדיון אשר התקיים ביום 24.10.12 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה בית המשפט יקבע את "השכר הראוי" לו זכאית המבקשת בנסיבות העניין כאשר הכרעת בית המשפט תינתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עוד הסכימו הצדדים כי יקבע מועד להשלמת טיעוני הצדדים בעל פה, כאשר במהלכו אף יוכל כל צד להגיש מסמכים.

על יסוד הסכמה זו התקיים הדיון ביום 2.1.13. במהלך הדיון סיכמה המבקשת את טענותיה וכך גם עשו המשיבות. המבקשת לא בקשה להגיש כל מסמך נוסף לאלו שצורפו לכתבי הטענות. המשיבות מאידך, הסתמכו בטיעוניהן על מסמכים נוספים, בעיקר מסמכים מההתדיינות בבית הדין הרבני באשר לדרישת המבקשת לתשלום שכרה כמנהלת עיזבון.

8.              בהסכם השכ"ט נקבע כי שכר הטרחה שישולם למבקשת בגין שירותיה יכלול תשלום מקדמה בסך 15,000 ש"ח ובנוסף לה שכר שיחושב באחוזים מטובת ההנאה שתצמח למשיבות מחלקן בעיזבון המנוח.

מהעובדות שנפרסו בפני מסתבר כי במהלך ייצוג המבקשת את המשיבות (9.8.06 עד 8.1.08) לא חולק למשיבות דבר מעיזבון המנוח. עוד מסתבר מעיון בהמרצת הפתיחה, כי המבקשת איננה נוקבת ואיננה מפרטת ולו נכס בודד אשר נתגלה ששייך לעיזבון המנוח ואשר היה קרוב להעברה למשיבות בעת הפסקת הייצוג, קל וחומר שאין ניסיון להעריך שוויו של נכס שכזה. מטיעוני המשיבות והמסמכים שהציגו מסתבר שעומדת להם זכות עקרונית לקבלת 40% מזכויות שיש למנוח במגרש בנתניה אך בפועל הזכויות טרם הועברו ואף ישנם חובות גדולים בגין הזכויות לרשויות המס.

ניתן היה להסיר את הערפל באשר להיקף העיזבון או זכויות המשיבות בגינו לו הציגה המבקשת דו"ח מפורט על היקף הנכסים ושווים המוערך אך לא זו בלבד שדו"ח כזה לא הוצג בפני, מסתבר שביקורת על היעדר דו"ח כזה נמתחה כבר על ידי בית הדין הרבני בהחלטתו מיום 3.5.10 ובכל זאת לא מצאה המבקשת להכין דו"ח שכזה גם במהלך בירור התביעה בתיק זה.

בנסיבות אלו, אינני מוצא כל הצדקה לשומת שכר טרחת המבקשת על בסיס האחוזים שנקבעו בהסכם השכ"ט, ואף אינני מוצא כל אפשרות לכך בהיעדר כל ניסיון לפרט את שווי הרכוש שקבלו המשיבות ושאולי יקבלו המשיבות בעתיד.

9.              עם זאת, שלילת זכותה של המבקשת לשכר הנגזר מחלקן של המשיבות בעיזבון אין פירושה שלילת זכותה לשכר כלל. המבקשת העניקה שירותים משפטיים למשיבות לפי הסכם השכ"ט ואין כל הצדקה שלא ישולם לה שכר על שירותיה, אלא שהשכר המגיע לה יהיה "שכר ראוי" ושיעורו יקבע לפי נסיבות העניין, כפי שהוצגו בפני.

10.          בחנתי את טיעוני הצדדים, כתבי הטענות והמסמכים שהוצגו בפני. מכל אלו ראוי להדגיש את אלו:

ראשית, אין כל אפשרות לבחון את הפעולות בהן נקטה המבקשת בפועל. המבקשת טוענת שנעזרה בחוקר וברו"ח אולם לא הציגה ולו דו"ח חקירה אחד או מסמך אחר שערכו מי מאותם בעלי מקצוע. המבקשת טוענת ששילמה לבעלי מקצוע אלו אך לא הציגה כל אסמכתא לתשלום שכזה.  המבקשת טוענת שפנתה לרשויות, לבנקים ולצדדי ג' נוספים אולם לא צירפה ולו העתק בודד של פנייה מפניות אלו. המבקשת טוענת שנקטה באמצעים לשמירת המצב בחברה שבבעלות המנוח, אך לא פירטה אילו אמצעים נקטה ולא צירפה ולו מסמך בודד לגיבוי הטענה. המבקשת טוענת שפנתה לבית הדין הרבני כדי שתמונה למנהל עיזבון, אך איננה מציינת שבגין זאת עתרה לשכר בנפרד ואיננה מסבירה מה בין השכר שבקשה כמנהלת עיזבון לבין הפעילות שבצעה לפי הסכם השכ"ט ושבגינו היא עותרת לשכר כעת.

שנית, מעבר לביקורת על התנהלות המבקשת הציגו המשיבות את החלטת בית הדין הרבני מיום 3.5.10 בעניין בקשת המבקשת לשכר טרחה בגין היותה מנהלת עיזבון. בהחלטה זו, מסתבר שנמתחת ביקורת על המבקשת. מצוין שהדו"ח שהגישה על רכוש המנוח איננו "דיווח מדויק" וכל דיווחיה "כלליים ולא ברורים" (סע' ז' בהחלטה). מצוין שלא פעלה לבירור שווי נכסי המנוח במשך כשנה (סע' ח' בהחלטה). נאמר שהוצגו לבית הדין הרבני מסמכים על נכס שכלל לא ברור מה לו ולמנוח (סע' ט' בהחלטה). נאמר שהמבקשת כלל לא עמדה בחובתה ליתן דיווח מפורט על מעשיה והוצאותיה (סע' י' בהחלטה). אלו רק דוגמאות מהחלטה שאיננה מחמיאה למבקשת ואשר בסופה המלצה לצדדים להסכים לתשלום סך של 5,000$ בגין שכר המבקשת כמנהלת עיזבון.

שלישית, יש להדגיש כי המבקשת ידעה גם ידעה על אודות הביקורת שנמתחה עליה נוכח היעדר דיווח מלא ומפורט על פעילותה. בבירור המרצת פתיחה זו עמדה למבקשת ההזדמנות לתקן את הליקויים שהובאו לידיעתה, לערוך דוחו"ת ולפרט ולהסביר. המבקשת לא עשתה כן והסתפקה בחזרה על טיעונים בעל פה על היקף פעילותה.